קדש לי כל בכור. שמות יג

כי אלו שתי פרשיות הכתובות זו אחר זו מורים על שהוא יתברך הציל בכורי ישראל והרג בכורי מצרים תנ"ך: שמות פרק יג , , שמות פרק יג וידבר יהוה אל-משה לאמר: קדש-לי כל-בכור פטר כל-רחם בבני ישראל, באדם ובבהמה; לי הוא: ויאמר משה אל-העם, זכור את-היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים, כי בחזק יד, הוציא יהוה אתכם מזה; ולא יאכל חמץ: היום אתם יצאים; בחדש האביב: והיה כי-יביאך יהוה אל-ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי, אשר נשבע לאבתיך לתת לך, ארץ זבת חלב ודבש; ועבדת את-העבדה הזאת בחדש הזה: שבעת ימים תאכל מצת; וביום השביעי, חג ליהוה: מצות יאכל, את שבעת הימים; ולא-יראה לך חמץ, ולא-יראה לך שאר בכל-גבלך: והגדת לבנך, ביום ההוא לאמר; בעבור זה, עשה יהוה לי, בצאתי ממצרים: והיה לך לאות על-ידך, ולזכרון בין עיניך, למען, תהיה תורת יהוה בפיך; כי ביד חזקה, הוצאך יהוה ממצרים: ושמרת את-החקה הזאת למועדה; מימים ימימה: ס והיה כי-יבאך יהוה אל-ארץ הכנעני, כאשר נשבע לך ולאבתיך; ונתנה לך: והעברת כל-פטר-רחם ליהוה; וכל-פטר שגר בהמה, אשר יהיה לך הזכרים ליהוה: וכל-פטר חמר תפדה בשה, ואם-לא תפדה וערפתו; וכל בכור אדם בבניך תפדה: והיה כי-ישאלך בנך מחר לאמר מה-זאת; ואמרת אליו, בחזק יד, הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים: ויהי, כי-הקשה פרעה לשלחנו, ויהרג יהוה כל-בכור בארץ מצרים, מבכר אדם ועד-בכור בהמה; על-כן אני זבח ליהוה, כל-פטר רחם הזכרים, וכל-בכור בני אפדה: והיה לאות על-ידכה, ולטוטפת בין עיניך; כי בחזק יד, הוציאנו יהוה ממצרים: ס ויהי, בשלח פרעה את-העם, ולא-נחם אלהים, דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא; כי אמר אלהים, פן-ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה: ויסב אלהים את-העם דרך המדבר ים-סוף; וחמשים עלו בני-ישראל מארץ מצרים: ויקח משה את-עצמות יוסף עמו; כי השבע השביע את-בני ישראל לאמר, פקד יפקד אלהים אתכם, והעליתם את-עצמתי מזה אתכם: ויסעו מסכת; ויחנו באתם, בקצה המדבר: ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך, ולילה בעמוד אש להאיר להם; ללכת יומם ולילה: לא-ימיש עמוד הענן יומם, ועמוד האש לילה; לפני העם: פ , ,
קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה

סדר הנחת תפילין

וּלְמַעַן יִהְיוּ מֻתָּרִים בָּזֶה הִצְרַכְתִּים פִּדְיון, כְּמִשְׁפַּט כָּל הֶקְדֵּשׁ הַיּוצֵא לַחֻלִּין, כְּאָמְרו "וְכל בְּכור אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה" וע"ע בהעמ"ד לנצי"ב עה"פ כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם, שמפרש סיפא דקרא על הבכור, היינו אף שנפדה ויצא מקדושתו, מ"מ לא יראו פני ריקם ונשאר בו רושם הקדושה.

קטגוריה:שמות יג ב
אין לי אלא ברכת המזון שהוא טעון ברכה לאחריו, לפניו מנין - היה ר' ישמעאל אומר קל וחומר, מה כשאכל לשובע טעון ברכה, שהוא תאב לא כל שכן
דיני הבכורות
לקיים מה שנאמר ה' חפץ למען צדקו וגו' ישעיה מב
מצות קדש לי כל בכור באדם
כוהנים ולוים לא חלה עליהם מצוות פדיון בכור אדם, ולא מצוות פדיון פטר חמור, אבל חייבים בבכור בהמה טהורה ש"ע יו"ד סי' שכ"א
עיין עוד בעניין זה: ש"ע יו"ד סי' ש"ו עד סי' ש"כ מלבד הפשט הפשוט יש להכניס במקרא הזה רעיון מוסרי
וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ עַל הַיָּד לְזִכְרוֹן זְרוֹעַ הַנְּטוּיָה, וְשֶׁהִיא נֶגֶד הַלֵּב לְשַׁעְבֵּד בָּזֶה תַּאֲוַת וּמַחְשְׁבוֹת לִבֵּנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ כיוצא בו דרש, ויקרא שם המקום בית אל בראשית כה עבר שם הראשון ונתקיים השני

סדר הנחת תפילין

מצוות לא תעשה שלא לאכול בכור מחוץ לירושלם.

קידוש בכורות
אם הוא בעל מום - הוא ניתן לכהן ונאכל בכל מקום
סדר הנחת תפילין
הזכרתני נשכחות, שאף אני נגעתי בנושא בפדיון הבן של בכורי נ"י, להביא מכאן ראיה שפדיון הבן אינו חיוב ממוני גרידא כפי שעולה מדעת כמה מן האחרונים
קטגוריה:שמות יג ב
מה בכך אם בפרשת במדבר קיימו המצוה שנצטוו בפרשת בא? בכור נוטל פי שנים רק בנכסים המוחזקים לאביו בחייו, ולא בנכסים הראוים לבוא לרשות אביהם אחר מותו בכורות פרק ט ט